#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רסה. במה חמור 1) תרומה ממעשר שני 2) מעשר שני מתרומה? (עד:)	"1) מחפ""ז - מיתה בידי שמים לאוכלה בטומאת הגוף. חיוב חומש לזר האוכלה בשוגג. אין לה פדיון. אסורה לזרים.<br>2) הד""ס ט""ב - חייב בהבאת מקום לירושלים. חייב בוידוי. אסור לאונן. אסור לבער ממנו בטומאה והאוכלו בטומאת עצמו לוקה. חייב בביעור."	יבמות עד:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רסו. כתיב איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר. מה לומדים מהפסוק ומדוע נצרך גם פסוק ביולדת וכפר עליה הכהן וטהרה? (עד: - עה.)	לתנא דבי ר' ישמעאל הפסוק בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר לומר שמותרים באכילת תרומה בהערב שמש. וצריך גם פסוק ביולדת לומר שרק אחר הבאת קרבנותיה היא מותרת בקדשים.<br>לתנא החולק על תנא דבי ר' ישמעאל הפסוק בזב בעל שלש ראיות ובמצורע מוחלט לומר שאוכלים קדשים רק לאחר הבאת קרבנותיהם. וצריך גם פסוק ביולדת לומר שרק לאחר הבאת קרבנותיה היא מותרת בקדשים. דאם נאמר רק הפסוק ביולדת היינו אומרים שרק יולדת אינה אוכלת בקדשים עד שתביא קרבנותיה כיון שמרובה טומאה, ארבעים או שמונים יום, אבל בזב אימא שאוכל קדשים גם כשמחוסר כפרה, ואם נאמר רק הפסוק בזב היינו אומרים שרק זב אינו אוכל בקדשים עד שיביא קרבנותיו משום שלא הותר מכללו אבל יולדת שהותרה מכללה שרואה דם ומותרת לבעלה, אימא שאוכלת בקדשים גם כשמחוסרת כפרה, צריכא.	יבמות עד: - עה.		
